העיר האסורה ראשון לציון: בית אסייתי בעיר החוף

מאת: דקל גודוביץ, בניין ודיור

צילום : אלעד שריג

יום שלישי, 20 במרץ 2012, 8:50

ישראלית עם סגנון מקומי גרמה לבית נופש אסיאתי לעשות עלייה לארץ. מה יצא? בית פרטי שהמזרח הרחוק והאקזוטי בו עוטף יסודות ישראלים

 

"כל חמש דקות מישהו עוצר את המכונית, יורד, מצלם וממשיך", צוחקת האדריכלית קורין לוי, המתכננת והמעצבת של הבית בן ה-340 מ"ר הכל כך לא סטנדרטי שבו אנחנו מבקרים ומושך תשומת לב רבה על רקע הנוף המקומי ברחוב הבנים בשכונת נחלת יהודה א' בראשון לציון. לוי, הנדסאית אדריכלות שהתחילה את לימודיה בעיר האג בהולנד וסיימה אותם במכללה למינהל, תכננה כמה וכמה בתים עבור אחרים והחליטה, יחד עם בעלה, להגשים לעצמם חלום. "כמעצבת, אני תמיד מתאימה את עצמי ללקוח ופתוחה להרבה מוטיבים וסגנונות, אבל היה קשה לי לבחור משהו לעצמי. בסוף הבנו שמה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה לבית נופש שבו נרגיש נוח ונעים, והמקומות שבהם הכי נהנינו היו במזרח", מסבירה לוי איך הגיעה אסיה הרחוקה והגדולה לשכונה קטנה בראשון לציון.

לא מפסיקים להתפעל. הכניסה לבית

מבחוץ, הבית נראה לישראלי הממוצע כמו מבנה סיני או יפני אבל לוי ממהרת להסביר ואומרת שלא כל מי שיש לו עיניים מלוכסנות הוא יפני. "הבית הוא הכלאה של מוטיבים אסיאתיים מסורתיים מסין ומהמזרח כולו ומודרניזם עכשווי, כך שלא יהיה זר מדי בנוף הישראלי, למרות שהוא לא שגרתי". ואולי באמת, ברוח הגלובליזם, מה רע בכך שאסיה תגיע קצת לראשון לציון, ולא רק שראשון לציון תטוס לאסיה? ויותר מזה, אולי המרחק בין בית ישראלי עם רעפי בטון אפורים לבית אסיאתי אינו גדול כמו שנדמה בתחילה. גג הפגודה עשוי מרעפי חרס אפורים חצי גליליים, שנקנו ממפעל סיני שמייצר אותם בטכניקה מסורתית, כולל הטבעת חותמת בחזית הרעפים, כאלה שדרשו בעלי מקצוע מיוחדים כדי להרכיבם. עם זאת, בסופו של דבר ההבדל בין גג הפגודה מראשון לציון לגג רעפי בטון אפור המקובל בבתים ישראלים הוא בפרטים, או אולי בקצוות כמו למשל בהתעגלות שבקצה הגג שהופכת מיד כל גג רעפים ישר לפגודה. התעגלות זו חוזרת שוב בקצה הקורה התחתונה של הגג בחזית האחורית שעשויה לא מעץ, כמיטב המסורת, אלא מקורת פלדה ברוח המודרניזם העכשווי.

התעגלויות דומות של קצוות אפשר למצוא גם בפרטי הריהוט בבית, כמו בשידת העץ בחדר הרחצה של הורים או בקצה מיטת ההורים, שהגב שלה מתעגל בהמשכיות עם המיטה. ולא דיברנו עדיין על העיגול הגדול ביותר שבולט לרחוב - חלון ענק בגובה שתי קומות שמשקיף מערבה. לפילוי, חלון עגול הוא מוטיב סיני מסורתי וחלק מתורת הפנג שואי, למרות שלא נעשה בתורה זו שימוש מסורתי כאן. העיגול משתלב טוב בקומפוזיציה של הנפחים ומכניס הרבה אור לחדר המדרגות כשכל החלונות בבית משלבים אלומיניום שחור מבחוץ ועץ מבפנים, עם וילונות הצללה פנימיים שנראים כפרשנות נקייה ולבנה מאוד למגילות ציור יפניות.

עיגול אחד ענק. החלון

לוי נתנה למוטיבים אסיאתיים רבים פרשנות עכשווית. שני עמודי הכניסה השחורים, עם בסיסים לבנים שמחזיקים את גג הרעפים ומסמנים את הכניסה לבית, עשויים מבטון וצבע שמן בשיטה הבנייה העכשווית ולא מחומרים מסורתיים. העמודים חוזרים שוב גם מאחור, וגם שם הם מנותקים מהקירות ברוח המודרניזם שהפריד בין הקירות לשלד ויצר הדגשה לעמודים. לעומתם, חמישה עמודי במבוק בתוך תעלת חלוקי נחל שחורים משמשים כמעין פרגוד חצי אטום מאחורי הספה, שמצניע את הכניסה לחדר השינה של ההורים. הצל המודרני והנגטיבי של הבמבוקים נראה על הקיר הלבן שמאחוריהם, שבו הוטבעו במבוקים בתוך הקיר ומעל כל אחד מהם תאורת הלוגן מדגישה ודרמטית.

ככה מצניעים את הכניסה לחדר. חדר השינה

החדר עצמו

מעקה הברזל של המדרגות והבריכה הוא תבנית גיאומטרית של מחיצות הזזה סיניות שעובד ושוכפל לגודל הנדרש. לעומת המעקה, בחדר השינה של ההורים, הדלתות לחדר הרחצה ולחדר הארונות הן דלתות סיניות ממפעל קטן שמייצר אותן בעבודת יד. עוד דוגמה מקסימה לפריט סיני שמשלב בין יכולת ייצור מודרנית למסורת וחומרים היא אריחי החיפוי לחדרי הרחצה שעשויים מפסיפס: בשירותי האורחים פסיפס של קוביות עץ מפירוק וממיחזור של ספינות ישנות, ובחדר הרחצה ילדים פסיפס ריבועי קוקוס.

אפילו מעקה המדרגות פונה לכיוון סין

הכל עבודת יד. אמבטיית ההורים

רוב הפריטים בבית, כולל הרהיטים, יוצרו בסין וביניהם שולחן האוכל ושולחן סלוני מעץ שנפתח ומאפשר להסתיר בתוכו את שלטי הטלוויזיה. בדומה לדוגמאות המובלטות על שולחן הסלון, גם עמדת הטלוויזיה שמולו עשויה מסדרת תיבות ומסגרות מלבניות שנבנו על ידי בעלה של לוי. התיבות עשויות משלד פלדה, בציפוי גבס וצבע שהקנה להם מראה סופי של בטון חשוף ותיבת הטלוויזיה מסתובבת על ציר מרכזי, כדי לאפשר צפייה גם מהגינה.

גווני חום נעימים. המטבח

עמדת הטלוויזיה עושה את הכל. הסלון

הסלון מעבר לפלזמה

הגינה כולה אומרת סין, החל מהעצים הגזומים בקפידה ובגודל נמוך כעצי בונסאי בחזית האחורית, דרך הדקלים הרבים סביב הבית, צמחי הביצה סביב השביל הטבעי בחזית הקדמית לצד החלון העגול ועד צמחי הבננה והבמבוק שמסתירים את חלון חדר הרחצה של ההורים. צבעי השחור והאפור חוזרים בכל הבית, בעמודים, ברעפים, באלומיניום לפתחים, במעקות, בריצוף האבן, בספי החלונות ובאמבטיה, במחיצת הטלוויזיה בסלון, במדרגות הבטון ובמרכזן שטיח אפור, בלבנים האפורות לחיפוי קירות החוץ, ואפילו בריהוט הגן מראטן אפור ולצדו שמשייה שנראית לפתע גם היא אסיאתית. "האפור הכהה אינו מקובל בארץ", מסבירה לוי ונותנת עוד דוגמה להתאמה של המזרח לישראליות. "אלה גוונים פרקטיים מאוד, וגם משמשים רקע טוב וכל מה שיושב עליהם קופץ החוצה, בניגוד ללבן, שהוא קר מדי ולא מתאים לעיצוב כאן".

קיסרי סין היו שמחים להשתזף פה. החצר והבריכה

את הססגוניות שמרה לוי לקומת חדר הילדים בה הודבק, כרקע לריהוט מיניאטורי ירוק ומתוק שיובא מסין, גם טפט קיר צבעוני שמתאר מסע עולמי עם כביש שעובר לאורכו. עוד משולבים בחדר הקטן רהיטים רומנטיים. במבואה יש ארגזי עץ לאחסון ומשלימים את המראה שטיחים קלועים ופוחלצי בד שתלויים על הקירות. חלון ברזל שחור מסביב לקיר המרכזי בחדר הילדים הגדול מנתק אותו מהקירות האחרים, כמו הקיר עם החלון העגול הגדול שמגיע מסין ומנותק מהקירות שלצדו בשני חריצי זכוכית משני צדי המדרגות.

החדר הכי ססגוני בבית. חדר הילדים

עוד זוית בחדר הילדים

רגע לפני סיום ושנייה לפני שמתבררת התהייה על הקשר שבין אסיה לגוש דן מגיעה עוד הפתעה גלובלית קטנה בדמות תמונות של נשים אסיאתיות בסגנון הודי שתלויות בסלון. אלה לא נקנו בסין אלא דווקא בגלריית אמנות מקומית ובכלל צוירו על ידי אמן רוסי שחי בישראל ובקנדה. מישהו אמר גלובליזציה ולא קיבל?

צילום: אלעד שריג

נוף העיר הגדולה מכל עבר: דירת יוקרה בתל אביב

מאת: שני הררי, בניין ודיור

צילום : אלעד שריג

יום שבת, 24 בדצמבר 2011, 2:05

זוג הורים ושלושה ילדים החליפו בית כפרי צמוד קרקע בדירה יוקרתית במגדל תל אביבי, וכפריות גדושת פרטים במינימליזם אורבני

 

מבט אל המטבח מן הסלון

הרבה פעמים מעבר לבית חדש מלווה בשינויים לא מעטים, במיוחד כשמדובר בהחלפת סביבת מגורים. השינויים מלווים בקבלת החלטות רבות, בזמן הסתגלות, בקביעת סדרי עדיפויות ובפינוי זמן לתהליך הממושך של הכנת הבית החדש. במקרים רבים הדיירים רואים במעבר למקום מגורים חדש כנקודת שינוי בחיים, כזו שכוללת בחינה מחדש של סגנון עיצוב מועדף. זה בדיוק מה שהחליטו לעשות בעלי דירת 250 מ"ר גדולה באחד המגדלים היוקרתיים בתל אביב, שאליה עברו לפני כמה חודשים, כשהם מפקידים את מושכות התכנון ועיצוב בידי האדריכלית אנג'לה לנצ'יאנו.

את לנצ'יאנו הכירו הבעלים בעת רכישת הדירה ובזמן שעיצבה כמה דירות נוספות באותו מגדל. היכרות קצרה והתרשמות מפרויקטים אחרים סיפקו להם מידע רחב שסייע להם לקבל את ההחלטה לשכור אותה כמעצבת. הם נתנו לה חופש פעולה מוחלט הן בחלוקת החלל והן בבחירת החומרים והריהוט, בקיצור, סמכו עליה בעיניים עצומות. לדירה החדשה עברו בעלי הבית מבית פרטי מרווח מאוד מחוץ לעיר. הבית הישן היה מעוצב בסגנון כפרי מרוקאי, גדוש פריטים דקורטיביים ואורנמנטליים מסורתיים והמעבר לדירה החדשה הביא אותם לוותר על החפצים שליוו אותם במשך שנים, מלבד כמה תמונות גדולות שעברו איתם לדירה החדשה. כך, הם היו נחושים בדעתם לעשות שינוי קיצוני בסגנון החיים.

נוף העיר הגדולה מכל עבר

מבט מן הסלון אל המטבח

שתי דרישות בסיסיות היו לבעלי הבית בעיצוב: חלוקת הדירה לחללים מרווחים וסגנון עיצוב מאופק ומלא הידור. הדירה, שממוקמת בקומה גבוהה מעל מגדלי מגורים אחרים בסביבה, היא למעשה חיבור של שתי דירות כשאת החלל הגדול שהתקבל חילקה לנצ'יאנו בהתאם לצרכיה של המשפחה. כך נוצרו אזור ציבורי, שכולל סלון, פינת אוכל ומטבח, ואזור אישי, ובו סוויטת הורים, שלושה חדרי שינה לילדים ושני חדרים המשמשים לעבודה ולאירוח.

"עיצבתי את הדירה בסגנון מודרני ואלגנטי, בגוונים של אפור, חום ולבן", נזכרת לנצ'יאנו. "המחשבה על יצירת תחושה של מרחב הנחתה אותי בבחירת חומרים שיעצימו את הנתונים הטבעיים של החלל הגבוה של הדירה". תשומת לב מיוחדת נתנה המעצבת לאביזרים, שתפקידם, לפי דעתה, להעניק תחושה חמימה ונגיעה אישית לחומרים ה"קרים". כך למשל, בפינת האוכל, על שולחן מסיבי מעץ מלא עם בסיס נירוסטה מסודרים כדי חומר גדולים בסגנון פרימיטיבי, ועל שולחנות זכוכית מוארכים עם רגלי נירוסטה ניצבים עציצי אבן ופסלים קטנים. בסלון, בין הספות הלבנות-אפורות, פרוש שטיח מרצועות עור שנארג בעבודת יד והמפגשים בין חומרים בעלי אופי שונה, רהיטים ואביזרים מעניקים לחלל אווירה מהודרת וגם ביתית, הרמונית ומלאת עניין.

תשומת לב מיוחדת לאביזרים

מבט כולל על אזור האירוח

גודל הדירה אפשר להקצות שטח רב ליחידת ההורים ולהופכה למעין סוויטה אינטימית, מרווחת ומפנקת במיוחד. זהו חלל אחד גדול שכולל אזור שינה, חדר ארונות, פינת ישיבה ואזור רחצה - כולם פונים לנוף המרהיב הנשקף מן החלונות. מאחר שזהו חלל פרטי, הרשתה לעצמה לנצ'יאנו לתכנן את פינת הרחצה כחלק מהחלל, פתוח כמעט לחלוטין, למעט דלת זכוכית חלבית בחלקה האמצעי. חלונות הזכוכית לאורכו של החדר נמשכים גם בפינת הרחצה וכך מתאפשר למי שיושב באמבטיה או בשירותים ליהנות מהנוף. השילוב בין זכוכית שקופה לחלבית מתקיים גם בחדר הרחצה של הילדים, המוקף כולו בקירות ודלת מזכוכית, שבה נחשף פס תחתון שקוף. האפקט המתקבל משקיפות לצד אטימות חלקית, בייחוד בתוספת תאורה, הוא מרהיב.

אותה זכוכית - בתצורתה החלקה, הנקייה והבוהקת - מופיעה גם במטבח, לכל אורך הקיר. כאן, לעומת דלתות וקירות חדרי הרחצה, נעשה שימוש באריחי זכוכית לקובל לבנים ואטומים לחלוטין שאינם בולעים אור אלא מחזירים את האור הרב החודר מהחלונות הגדולים אל החלל הציבורי הפתוח וגורמים לו להיראות אפילו גדול ואוורירי יותר.

סוויטה אינטימית ונוחה. חדר השינה

חלונות הזכוכית לאורכו של החדר נמשכים גם בחדר הרחצה ומאפשרים הנאה מן הנוף גם מכאן

כשהגיעה השעה לרהט את הדירה היה ברור ללנצ'יאנו שמוכרחים לרכוש רהיטים חדשים, כי אלו ששימשו את בעלי הבית בביתם הקודם לא יתאימו לסגנון המודרני והנקי של הדירה הנוכחית. עם זאת, כמה תמונות שהיו תלויות בבית הישן נתלו גם כאן. מעניין במיוחד סיפורו של ראש הזברה שמצאה לנצ'יאנו במחסן ביתם של בני הזוג. "ראש הזברה המפוחלץ שהיה זרוק אצלם במחסן נראה לי פתאום מתאים כתוספת מיוחדת ובלתי שגרתית לדירה". הזברה, שאגב, פוחלצה רק לאחר שמתה מוות טבעי בחווה באפריקה, זכתה למקום של כבוד בסלון, בנישה מיוחדת שתוכננה עבורה. "אנשים נכנסים לדירה ולא יודעים ממה להתפעל קודם", מספרים בעלי הבית "מהגודל, מהנוף, מהדלתות השקופות, מסידור הרהיטים והאביזרים האלגנטי וההרמוני או מהזברה הצופה בשקט מהקיר על הנעשה בסלון ובמטבח".

(צילום: אלעד שריג)

לפורטל BVD לעיצוב פנים מבית מגזין בניין ודיור

פינת הרחצה כחלק מהחלל, פתוח כמעט לחלוטין, למעט דלת זכוכית חלבית

פינה במרפסת

ראש זברה שפוחלצה לאחר מותה הטבעי באחווה אפריקאית ונמצא במחסן המשפחה זכה למקום של כבוד בסלון הדירה החדשה

צילום אדריכלות ועיצוב פנים (מתוך מגזין בניין ודיור)

נזירות מפנקת

חצר סודית חתומה בדלת כבדה מובילה לבית נדיב מידות בקיסריה, שופע אור, אבן ואווירה מקומית, שנבנה בהשראת מנזר בבית ג'מאל

מאת: טלי הרדאבל

צילום: אלעד שריג

אדריכלית: רינה דוקטור, שטח המגרש: 1,300 מ"ר, שטח הבית: כ-600 מ"רהבית בשכונה החדשה של קיסריה מאופיין, בהתאם למקור ההשראה שלו, בסגנון ירושלמי מאופק המכתיב את הטון אך הנמשך גם למחוזות אחרים, נהנתניים יותר. רינה דוקטור רצתה אווירה מינימליסטית וצנועה, לעתים סגפנית כמעט, המאופיינת גם במרחבים גדולים, בגובה מרשים ובשפע של אור החודר פנימה מבעד לחלונות רבים הנמשכים כמעט עד לרצפה ומחברים בין החוץ לפנים.

הבית בנוי בצורת האות רי"ש הפתוחה לחצר בפסאדת חלונות, עבור זוג עם שלושה ילדים בוגרים שעזבו את הבית ובאים רק להתארח. לכן צורכי הדיירים מתממשים בקומה אחת, קומת הקרקע. בקומת המרתף ישנם משרד וחנייה, ובקומה העליונה חדרי האירוח.

אווירה מינימליסטית וצנועה, לעתים סגפנית כמעט, המאופיינת גם במרחבים גדולים, בגובה מרשים ובשפע של אור

דוקטור, המאמינה במוטו של אוסקר וויילד, "אופנה היא צורה כה בלתי נסבלת של כיעור, שאנו חייבים להחליף אותה אחת לשישה חודשים", בחרה לעיצוב הבית מעט חומרים, רובם מקומיים. הריצוף מאבן אימפריאל בז' מחצי האי סיני, ללא ליטוש ובגימור פראי, עם פוגות רחבות; על כל הקירות טיח גס בגוון אפרפר, ועבודות עץ מדגלאס פייר, חלקות למגע, אדמדמות ונפלאות לעין, פרי ניסוי שערכה דוקטור; בול עץ שנרכש נח חצי שנה, וממנו גולפו בסופו של דבר דלתות וארונות.

מוטיב נוסף חוזר בבית הוא הים, המאוזכר בצדפים הטבועים בקירות ובמדפים ובאוסף של דגמי ספינות המשרה אווירה רומנטית. בבית תלויים גם גופי תאורה העשויים רעפים רומיים מעוקלים, המקרינים אור רך ועדין. אלמנטים אופנתיים הושארו מאחור בפרויקט הנוכחי.

הבית בנוי בצורת האות רי"ש הפתוחה לחצר בפסאדת חלונות, עבור זוג עם שלושה ילדים בוגרים שעזבו את הבית ובאים רק להתארח

חצר סודית שלא רואים מהכביש, התחומה בדלת עץ מסיבית, היא פאטיו פורח הפונה לכיוון דרום וממוקם בכניסה לבית. מהפאטיו, מבעד לקיר זכוכית שבו גם קבועה דלת הכניסה, נשקף פנים הבית. דלת נוספת מובילה לקומת המרתף שבה חניה ומשרד, ומדרגות חיצוניות מובילות לקומה העליונה.

המטבח, מימין לכניסה, מעוצב בסגנון נוסטלגי. חזיתות הארונות צבועות שמנת, ובמרכז ניצב אי עבודה ואירוח ענק מעץ אלון משויף. סביב האי כיסאות בר השאולים מציור של ואן גוך ותורמים לרומנטיות. על החזיתות כיתובי פתגמים בגופן מסתלסל בצרפתית, המזכירים לדוקטור בתי מרקחת ושנעשו על ידה עם סטנסילים שהוזמנו במיוחד. נדבך אישי נוסף מופיע על פני ארון צר, שחזיתו לוח שחור ושאפשר לשרבט עליו בגיר לבן. משטח העבודה המקורי עשוי אבן גרניט שחורה משויפת.

המוטו של אוסקר וויילד, "אופנה היא צורה כה בלתי נסבלת של כיעור, שאנו חייבים להחליף אותה אחת לשישה חודשים", שימש בתכנון הבית
פינת האוכל, נדיבת המידות, ממוקמת בהמשך המטבח וכוללת עשרה כיסאות במאי מעץ עם ריפוד עור בגוון תכלת. באזור האירוח והמגורים, הכולל את המטבח, את פינת האוכל ואת הסלון, מרבית התאורה שקועה בתקרה, למעט גופים בודדים, בהם שתי מנורות oemoloT בעלות זרועות ארוכות המקרינות אור ישיר לצורך עבודה במטבח.

מרחב הסלון תחום בקיר אבן לקט. זוהי האבן הפשוטה ביותר, מהסוג שנאסף בשדה. חלק מהאבנים בולטות מהקיר ויוצרות מדפים קטנים שעליהם נחים דגמי הספינות, נציגי אותו אוסף בן עשרים שנה הפזור ברחבי הבית, אפילו בשירותי האורחים.

כיסאות בר, שאולים מציורי ואן גוך, והדפסי פתגמים בצרפתית כתובים בגופנים מסולסלים מוסיפים לאווירה רומנטית נוסטלגית

הריהוט האקלקטי נצבר עם השנים וכולל צמד כיסאות "ואסילי" בעיצוב מרסל ברוייר ולצדם ספות לבנות, רכות ומזמינות. שולחן הסלון נבנה מארבע פיסות פרקט שהועמדו על בסיס ברזל המאפשר לשחק עם ארבע הקוביות ולהעמידן חופשיות, לטובת דינמיות באירוח.

לאורך מתחם האירוח חזית של חלונות הפונים לגינה, המשדרת פתיחות. במבט ראשון נראה כי אין תריסים, דבר שאינו מתיישב עם הפנייה לכיוון מערב המשופע בשמש משעות הצהריים ואילך, אך התריסים מתגלים כארבעה מטרים מקצה הרחבה החיצונית. הם טמונים בקורות שמעל הפרגולה, נמשכים מטה בלחיצת מתג ויוצרים סיכוך מגן על הבית, מעין מעטפת חיצונית המגדילה את תחושת המרחב הפנימי.

אגף נוסף של הרי"ש מוביל לפינת עבודה פתוחה המשקיפה לחצר ובה שולחן עשוי זכוכית ורגלי מתכת בגוון ניקל. בהמשכה ממוקם חדר השינה המרכזי, שבו המוקד היא מיטת ברזל שנעשתה בעבודה עצמית, הפונה לחצר וליציאה רחבה לגינה. מאחוריה חוזר קיר אבני הלקט, כמו בסלון. מצדו השני של הקיר אמבטיית Free Standing הנתונה במעטפת עץ ודגמי ספינות נוספים על מדפי אבן בולטים. לתחושה האוורירית תורמים וילונות לבנים שקופים למחצה וכילה.

בחלקו החיצוני של הבית, לכיוון הגינה, פרגולה מקורה בבמבוק שממנו משתלשלים שני מאווררי תקרה קלועים. משלימים את הקונספט רהיטי עץ וקש, המעניקים יחד אווירה נינוחה

האמירה האישית נתמכת ביצירת אמנות התלויה לצד המיטה - ציור של תלמה לנצמן ההולם את הרעיון שלפיו "בית גדול צריך עבודות אמנות גדולות". יצירות נוספות בבית הן פרי עבודתן של בלהה אהרוני, ענת בגר ונעה שי.

קומת המרתף מוקדשת למשרדים ולמוסך רחב ידיים. מלבדו, יתר הקומה מחופה פרקט, ובתוך מרחב פתוח נסגר משרד ב"אקווריום" זכוכית הממוסגר בפרופיל בלגי לבן. בתוך המשרד ספריה גדולה ולבנה, שולחן זכוכית עם "רגלי חמור" מעץ וכיסאות במאי עשויים עור. סביבת העבודה שנוצרת שלווה למדי, אם כי חבל שבבית הנהנה מגינה כה יפה, כשעובדים בשעות היום נמצאים במרחב עם חלונות קטנים וכמעט נטול אור ונוף.

בקצה החצר בריכה מלבנית המסתיימת במפל חד, וחיפויה הפנימי פסיפס בהרכבה אישית של דוקטור, בגוני תכלת וירוק

בחלקו החיצוני של הבית, לכיוון הגינה, פרגולה מקורה בבמבוק שממנו משתלשלים שני מאווררי תקרה קלועים. משלימים את הקונספט רהיטי עץ וקש, המעניקים יחד אווירה נינוחה. בקצה החצר בריכה מלבנית המסתיימת במפל חד, וחיפויה הפנימי פסיפס בהרכבה אישית של דוקטור, בגוני תכלת וירוק. כחלק מגישת הידידותיות לאירוח, הננקטת בל הבית, יש בחצר מחסן ומקלחת לרוחצים בבריכה.

בלב הגינה עץ דולב, בן שנה, שנשתל בנקודה מרכזית מול המיטה ומול פינת האוכל, ויוצר צירים ממשיכים מהבית לגינה. גינה ישראלית עם מרבדי לבנדר וצמחי תבלין מקומיים הוקמה על ידי דיירי הבית, כולל התכנון, השתילה והתחזוקה. "אנחנו לא נותנים למישהו אחר את הכיף הזה", הם אומרים.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"