שיתוף פעולה נדיר: 2 אדריכלים מובילים ובית אחד

צילום אלעד שריג

מאת: שני הררי, בניין ודיור

יום שני, 23 בינואר 2012, 0:01

בית פרטי במרכזו של פרויקט בו שני אדריכלים ישראלים מהשורה הראשונה שילבו ידיים באופן נדיר. התוצאה מעוררת התפעלות. ציון דרך בביזנס? אין לדעת, רק לקוות

שני אדריכלים בעלי סגנונות שונים חברו יחד לתכנון הבית הזה

החזית האחורית

שיתופי פעולה מוצלחים בין כמה אדריכלים הוא לא ממש דבר שבשגרה. אחרי הכול, כולם יודעים שמדובר בתחום תחרותי מאוד ורווי אמירה אישית, ובמדינה קטנה כמו ישראל, המקום ששמור לאדריכלים כוכבים מוגבל מטבע הדברים. מעטים הפרויקטים, אם בכלל, שעליהם חתומים שני אדריכלים מהשורה הראשונה וכשכבר נתקלים באחד כזה, כמו שיש לנו כאן, קשה שלא להתפעל מהבית שעיצבו יוני מונג'ק ופיצו קדם עבור משפחה של הורים ושלושה ילדים במרכז הארץ.

גדולתו של שיתוף הפעולה הספציפי הזה בין מונג'ק לקדם מתבטא בראש ובראשונה בכך שהוא לא ניכר בפרויקט. למרות שמדובר בשני אדריכלים בעלי סגנונות שונים לחלוטין קשה עד בלתי אפשרי להבחין ששני בעלי מקצוע הרחוקים כל כך באופיים זה מזה, עסקו באותה מלאכה. לא סתם הגדיר פינצו'ק את העבודה כ"פיצו לקח את העיפרון שלי והמשיך את הקו".

בשלב הראשון של תכנון הבית פנו בעליו למונג'ק. "הייתה לנו בראש תמונה של מבנה שנראה כמו בית לשימור, אבל חדש. יוני הוא אמן ובסקיצות שהוא צייר מצאנו בדיוק את מה שחיפשנו, את הקווים הישרים של החזית ואת הגוון הספציפי של הלבנים", אמר הדייר. ובכל זאת, בעלי הבית היו חלוקים בטעמם לגבי הסגנון הדומיננטי. בעוד שהיא רצתה בית שנוטה לסגנון כפרי וחמים, הוא משך דווקא לכיוון של מינימליזם מונוכרומטי. כשהגיעה השעה לתכנן את פנים הבית, רוב ההצעות למעצבי פנים נפסלו על ידי מונג'ק, כולן מלבד זאת של פיצו קדם. "מניסיונות ומשיתופי פעולה קודמים הבנתי שאם לעבוד בצוות, אז רק עם הטובים ביותר", מסביר מונג'ק את ההחלטה, "פיצו שונה ממני בצורה בלתי רגילה ובכל המובנים, אבל כששני אנשים שאוהבים ארכיטקטורה עושים ארכיטקטורה - התוצאה מרגשת".

בכניסה לבית נמצאת הירידה לקומת הקרקע, פינת האוכל והיציאה לחצר

תחושת לופט. החלל הציבורי בבית

באופן מפתיע, החיבור בין שני האדריכלים היה מיידי ובלתי אמצעי. הם אמנם עבדו בנפרד, אבל נפגשו כמה פעמים במשך תהליך התכנון והבנייה כדי להעלות רעיונות ולשתף בתכניות. קדם שינה לחלוטין את חלוקת החלל הפנימית שתוכננה על ידי מונג'ק, מה שהתקבל בהבנה ואפילו בברכה מצדו של מונג'ק שלא הרגיש שהוא מוותר על משהו בתהליך.

חלוקת חלל חדשה. מסדרון בבית

גם קדם, שתכנן את פנים הבית, מסכם את הפרויקט המשותף כתהליך מעניין ומפרה וכחוויה יצירתית אבל מגלה שבהתחלה הסתייג משיתוף הפעולה: "זו הפעם הראשונה שאני מעצב פנים בבית שמישהו אחר תכנן. בתחילה סירבתי לפנייתו של בעל הבית, אבל לאחר בקשות נשנות לבחינת התכניות, נפגשתי עם יוני והבנתי שמבחינתי זה עיצוב פנים למעטפת חיצונית נהדרת, בעלת פרופורציות מדויקות מאוד, שמתייחסת בכבוד לפני השטח ולטופוגרפיה שלו, ולא עושה שרירים כלפי חוץ".

הבית עצמו בנוי משלושה מפלסים כשבקומה המרכזית יש סלון ענק, מטבח ופינת אוכל. בקומת המרתף ממוקמים חדרי השינה וחדר המוסיקה, שהוא ה"בייבי" של בעל הבית, שמתייחס בשיא הרצינות לתחביב הנגינה שלו ושל בניו. בניית חדר המוסיקה נעשתה בסיוע מומחה לאקוסטיקה והוא משמש גם כמיני אולפן הקלטות.

המפלס המרכזי מתוך שלושה. המטבח

אלמנט צבעוני מחבר בין הפונקציות שבחלל הציבורי

התכנון נעשה בסיוע מומחה לאקוסטיקה. חדר המוזיקה

בקומה העליונה נמצאים חדרי שינה נוספים וחדר השינה הגדול של ההורים ולדעתו של קדם, חדר השינה הזה הוא שמתמצת את שיתוף הפעולה בינו לבין מונג'ק ואת שילוב הטעמים של בעלי הבית. החלל המרווח כאן מצליח לשלב באופן הרמוני את קיר לבני הפירוק של מעטפת הבית עם ריהוט עדכני וחיפוי קוריאן נקי וסטרילי שגולש מחדר האמבטיה לקירות המסדרון שמוביל לחדר. "בחדר הזה מודגמת בצורה המובהקת ביותר הזרימה שעליה הקפדתי בין החוץ לפנים, שהיא, למעשה, הופכת את השילוב בין הסגנונות של יוני ושלי למשהו שלא נראה מאולץ או מתאמץ", מספר קדם.

פינת הטלוויזיה שבמעלה המדרגות

מינימליזם מונוכרוניסטי. חדר השינה של ההורים

הקונספט ממשיך גם אל האמבטיה שבחדר השינה

פינה באחד מחדרי הרחצה

מואר בקומה העליונה. חדר הילדים

ולמרות הכל, אם שואלים את השניים אם שיתוף פעולה כזה יחזור על עצמו גם בעתיד הם עונים בהיסוס: "זה לא דבר טבעי לאדריכל ברמה שלנו לשתף פעולה עם אדריכל אחר. יש לכל אחד מאיתנו צוות משרד מעולה ומסור, שעובד איתנו על פי סגנוננו, ולדרך העבודה הזו אנחנו רגילים", מסביר קדם. "עם זאת, כמו שאנחנו מקשיבים ללקוחות שלנו ועושים עבורם את המקסימום, כך אנחנו צריכים לדעת לזהות הזדמנויות לעשות אדריכלות טובה ולכן - never say never". צודק.

(צילום: אלעד שריג)