יום שלישי, 16 באוקטובר 2012


העיר האסורה ראשון לציון: בית אסייתי בעיר החוף

מאת: דקל גודוביץ, בניין ודיור
צילום : אלעד שריג

ישראלית עם סגנון מקומי גרמה לבית נופש אסיאתי לעשות עלייה לארץ. מה יצא? בית פרטי שהמזרח הרחוק והאקזוטי בו עוטף יסודות ישראלים

 


"כל חמש דקות מישהו עוצר את המכונית, יורד, מצלם וממשיך", צוחקת האדריכלית קורין לוי, המתכננת והמעצבת של הבית בן ה-340 מ"ר הכל כך לא סטנדרטי שבו אנחנו מבקרים ומושך תשומת לב רבה על רקע הנוף המקומי ברחוב הבנים בשכונת נחלת יהודה א' בראשון לציון. לוי, הנדסאית אדריכלות שהתחילה את לימודיה בעיר האג בהולנד וסיימה אותם במכללה למינהל, תכננה כמה וכמה בתים עבור אחרים והחליטה, יחד עם בעלה, להגשים לעצמם חלום. "כמעצבת, אני תמיד מתאימה את עצמי ללקוח ופתוחה להרבה מוטיבים וסגנונות, אבל היה קשה לי לבחור משהו לעצמי. בסוף הבנו שמה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה לבית נופש שבו נרגיש נוח ונעים, והמקומות שבהם הכי נהנינו היו במזרח", מסבירה לוי איך הגיעה אסיה הרחוקה והגדולה לשכונה קטנה בראשון לציון.


לא מפסיקים להתפעל. הכניסה לבית לא מפסיקים להתפעל. הכניסה לבית לא מפסיקים להתפעל. הכניסה לבית


מבחוץ, הבית נראה לישראלי הממוצע כמו מבנה סיני או יפני אבל לוי ממהרת להסביר ואומרת שלא כל מי שיש לו עיניים מלוכסנות הוא יפני. "הבית הוא הכלאה של מוטיבים אסיאתיים מסורתיים מסין ומהמזרח כולו ומודרניזם עכשווי, כך שלא יהיה זר מדי בנוף הישראלי, למרות שהוא לא שגרתי". ואולי באמת, ברוח הגלובליזם, מה רע בכך שאסיה תגיע קצת לראשון לציון, ולא רק שראשון לציון תטוס לאסיה? ויותר מזה, אולי המרחק בין בית ישראלי עם רעפי בטון אפורים לבית אסיאתי אינו גדול כמו שנדמה בתחילה. גג הפגודה עשוי מרעפי חרס אפורים חצי גליליים, שנקנו ממפעל סיני שמייצר אותם בטכניקה מסורתית, כולל הטבעת חותמת בחזית הרעפים, כאלה שדרשו בעלי מקצוע מיוחדים כדי להרכיבם. עם זאת, בסופו של דבר ההבדל בין גג הפגודה מראשון לציון לגג רעפי בטון אפור המקובל בבתים ישראלים הוא בפרטים, או אולי בקצוות כמו למשל בהתעגלות שבקצה הגג שהופכת מיד כל גג רעפים ישר לפגודה. התעגלות זו חוזרת שוב בקצה הקורה התחתונה של הגג בחזית האחורית שעשויה לא מעץ, כמיטב המסורת, אלא מקורת פלדה ברוח המודרניזם העכשווי.
התעגלויות דומות של קצוות אפשר למצוא גם בפרטי הריהוט בבית, כמו בשידת העץ בחדר הרחצה של הורים או בקצה מיטת ההורים, שהגב שלה מתעגל בהמשכיות עם המיטה. ולא דיברנו עדיין על העיגול הגדול ביותר שבולט לרחוב - חלון ענק בגובה שתי קומות שמשקיף מערבה. לפילוי, חלון עגול הוא מוטיב סיני מסורתי וחלק מתורת הפנג שואי, למרות שלא נעשה בתורה זו שימוש מסורתי כאן. העיגול משתלב טוב בקומפוזיציה של הנפחים ומכניס הרבה אור לחדר המדרגות כשכל החלונות בבית משלבים אלומיניום שחור מבחוץ ועץ מבפנים, עם וילונות הצללה פנימיים שנראים כפרשנות נקייה ולבנה מאוד למגילות ציור יפניות.


עיגול אחד ענק. החלון עיגול אחד ענק. החלון עיגול אחד ענק. החלון


לוי נתנה למוטיבים אסיאתיים רבים פרשנות עכשווית. שני עמודי הכניסה השחורים, עם בסיסים לבנים שמחזיקים את גג הרעפים ומסמנים את הכניסה לבית, עשויים מבטון וצבע שמן בשיטה הבנייה העכשווית ולא מחומרים מסורתיים. העמודים חוזרים שוב גם מאחור, וגם שם הם מנותקים מהקירות ברוח המודרניזם שהפריד בין הקירות לשלד ויצר הדגשה לעמודים. לעומתם, חמישה עמודי במבוק בתוך תעלת חלוקי נחל שחורים משמשים כמעין פרגוד חצי אטום מאחורי הספה, שמצניע את הכניסה לחדר השינה של ההורים. הצל המודרני והנגטיבי של הבמבוקים נראה על הקיר הלבן שמאחוריהם, שבו הוטבעו במבוקים בתוך הקיר ומעל כל אחד מהם תאורת הלוגן מדגישה ודרמטית.


ככה מצניעים את הכניסה לחדר. חדר השינה ככה מצניעים את הכניסה לחדר. חדר השינה ככה מצניעים את הכניסה לחדר. חדר השינה


החדר עצמו החדר עצמו החדר עצמו


מעקה הברזל של המדרגות והבריכה הוא תבנית גיאומטרית של מחיצות הזזה סיניות שעובד ושוכפל לגודל הנדרש. לעומת המעקה, בחדר השינה של ההורים, הדלתות לחדר הרחצה ולחדר הארונות הן דלתות סיניות ממפעל קטן שמייצר אותן בעבודת יד. עוד דוגמה מקסימה לפריט סיני שמשלב בין יכולת ייצור מודרנית למסורת וחומרים היא אריחי החיפוי לחדרי הרחצה שעשויים מפסיפס: בשירותי האורחים פסיפס של קוביות עץ מפירוק וממיחזור של ספינות ישנות, ובחדר הרחצה ילדים פסיפס ריבועי קוקוס.


אפילו מעקה המדרגות פונה לכיוון סין אפילו מעקה המדרגות פונה לכיוון סין אפילו מעקה המדרגות פונה לכיוון סין


הכל עבודת יד. אמבטיית ההורים הכל עבודת יד. אמבטיית ההורים הכל עבודת יד. אמבטיית ההורים


רוב הפריטים בבית, כולל הרהיטים, יוצרו בסין וביניהם שולחן האוכל ושולחן סלוני מעץ שנפתח ומאפשר להסתיר בתוכו את שלטי הטלוויזיה. בדומה לדוגמאות המובלטות על שולחן הסלון, גם עמדת הטלוויזיה שמולו עשויה מסדרת תיבות ומסגרות מלבניות שנבנו על ידי בעלה של לוי. התיבות עשויות משלד פלדה, בציפוי גבס וצבע שהקנה להם מראה סופי של בטון חשוף ותיבת הטלוויזיה מסתובבת על ציר מרכזי, כדי לאפשר צפייה גם מהגינה.


גווני חום נעימים. המטבח גווני חום נעימים. המטבח גווני חום נעימים. המטבח


עמדת הטלוויזיה עושה את הכל. הסלון עמדת הטלוויזיה עושה את הכל. הסלון עמדת הטלוויזיה עושה את הכל. הסלון


הסלון מעבר לפלזמה הסלון מעבר לפלזמה הסלון מעבר לפלזמה


הגינה כולה אומרת סין, החל מהעצים הגזומים בקפידה ובגודל נמוך כעצי בונסאי בחזית האחורית, דרך הדקלים הרבים סביב הבית, צמחי הביצה סביב השביל הטבעי בחזית הקדמית לצד החלון העגול ועד צמחי הבננה והבמבוק שמסתירים את חלון חדר הרחצה של ההורים. צבעי השחור והאפור חוזרים בכל הבית, בעמודים, ברעפים, באלומיניום לפתחים, במעקות, בריצוף האבן, בספי החלונות ובאמבטיה, במחיצת הטלוויזיה בסלון, במדרגות הבטון ובמרכזן שטיח אפור, בלבנים האפורות לחיפוי קירות החוץ, ואפילו בריהוט הגן מראטן אפור ולצדו שמשייה שנראית לפתע גם היא אסיאתית. "האפור הכהה אינו מקובל בארץ", מסבירה לוי ונותנת עוד דוגמה להתאמה של המזרח לישראליות. "אלה גוונים פרקטיים מאוד, וגם משמשים רקע טוב וכל מה שיושב עליהם קופץ החוצה, בניגוד ללבן, שהוא קר מדי ולא מתאים לעיצוב כאן".


קיסרי סין היו שמחים להשתזף פה. החצר והבריכה קיסרי סין היו שמחים להשתזף פה. החצר והבריכה קיסרי סין היו שמחים להשתזף פה. החצר והבריכה


את הססגוניות שמרה לוי לקומת חדר הילדים בה הודבק, כרקע לריהוט מיניאטורי ירוק ומתוק שיובא מסין, גם טפט קיר צבעוני שמתאר מסע עולמי עם כביש שעובר לאורכו. עוד משולבים בחדר הקטן רהיטים רומנטיים. במבואה יש ארגזי עץ לאחסון ומשלימים את המראה שטיחים קלועים ופוחלצי בד שתלויים על הקירות. חלון ברזל שחור מסביב לקיר המרכזי בחדר הילדים הגדול מנתק אותו מהקירות האחרים, כמו הקיר עם החלון העגול הגדול שמגיע מסין ומנותק מהקירות שלצדו בשני חריצי זכוכית משני צדי המדרגות.


החדר הכי ססגוני בבית. חדר הילדים החדר הכי ססגוני בבית. חדר הילדים החדר הכי ססגוני בבית. חדר הילדים


עוד זוית בחדר הילדים עוד זוית בחדר הילדים עוד זוית בחדר הילדים


רגע לפני סיום ושנייה לפני שמתבררת התהייה על הקשר שבין אסיה לגוש דן מגיעה עוד הפתעה גלובלית קטנה בדמות תמונות של נשים אסיאתיות בסגנון הודי שתלויות בסלון. אלה לא נקנו בסין אלא דווקא בגלריית אמנות מקומית ובכלל צוירו על ידי אמן רוסי שחי בישראל ובקנדה. מישהו אמר גלובליזציה ולא קיבל?


צילום: אלעד שריג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה